בישול פסטה

מפרישה למים הרבה עמילן לכן יש לבשל את הפסטה בהרבה מים כדי שהפסטה תנוע בחופשיות במים הרותחים והפסטה לא תידבק אחת לשנייה. ולהוסיף מלח, הפסטה לא סופגת את המלח. הכמות הגדולה של המים והמלח מבטיחים שהפסטה לא תהייה צמיגה ועמילנית.

על כל 100 גרם פסטה ליטר מים, כפית מלח מיד לאחר שהמים רתחו.

פסטה צריך לבשל עד השלב שנקרא "אל דנטה", השלב שבו היא כבר מבושלת, אך עדיין נגיסה. המונח הוא "אל דנטה", פירושו "לפי השן", כלומר: השלב שבו השיניים עדיין מרגישות את הפסטה בזמן הנגיסה. בדיוק אז יש לעצור את הבישול. אם מתכננים להעביר את הפסטה המוכנה לתוך רוטב חם, בשלו אותה אפילו דקה אחת פחות, משום שהיא תמשיך להתבשל ברוטב.

מניחים בתוך הכיור מסננת גדולה ושופכים פנימה את הפסטה. לא שוטפים! מנערים ומקפיצים היטב בתוך המסננת כדי לסנן את כל המים.

אם לא מוסיפים רוטב מיד ורוצים לשמור את הפסטה למועד מאוחר יותר, או כשמכינים את הפסטה לסלט, אפשר לשטוף את הפסטה, כדי להסיר עודף של עמילן שנמצא על הפסטה, ואז להוסיף לפסטה שבמסננת 2 כפות שמן כדי למנוע הידבקות.

לכל סוג פסטה זמן בישול שונה, לכן לא רצוי לבשל יחד סוגים שונים של פסטה.

כדאי לשמור בצד כוס ממי בישול הפסטה, ולהוסיף אותה לרוטב, שימוש במי הבישול מעשיר את הרוטב כי הוא מכיל עמילן.

המושג "אל דנטה", הוא מושג כללי לבישול פסטה, אורז או ירקות. שלב בו האורז או הפסטה מבושלים עד לדרגה שהם אכן מבושלים, אולם עדיין קשים, ונדרשת לעיסה שלהם. וכאשר מדובר בירקות, הכוונה, שהירקות בושלו בישול קצר ביותר והם עדיין פריכים

למתכוני פסטה