מלפפון

מקור המילה 

מלפפון הוא מיוונית, והפירוש המילולי של שמו הוא מלון תפוח.

שמו המדעי – קישוא הגינה. 

המלפפון מקורו בהודו, לפני 4000 שנה, שם הוא בוית. ודרך סוחרים וכובשים שונים הוא נפוץ ליוון העתיקה, רומא, אירופה, העולם החדש, סין, והפך להיות אחד הירקות הכי נפוצים בעולם כולו. 

עד תחילת שנות ה-90, גידול מלפפונים נמשך מהסתיו ועד חודשי האביב והקיץ. היום ניתן לקנות לאורך כל השנה את המלפפונים הסטנדרטיים, הגדלים בחממות או לפי זנים שונים, בהתאם לעונות השנה. עונת המלפפון הקלאסית היא באביב ובקיץ, כי המלפפון, אוהב טמפרטורות גבוהות. 

הטעם הרענן של המלפפון מגיע מתרכובות מיוחדות שהוא מכיל שנמצאות בבן משפחתו הקרוב המלון. הן נמצאות בשיאן לאחר הקטיף, וכדי לשמור על טעמו דווקא לא מומלץ לשמור על המלפפון במקרר, אלא בטמפרטורת החדר. כמובן שמחוץ למקרר הוא ישרוד הרבה פחות זמן, השאלה היא מה מעדיפים, טעם או חיי מדף. 

אם שומרים את המלפפונים במקרר, רצוי כשהם עטופים במגבת מטבח לחה מעט, או במגבת נייר יבשה.

העגבנייה פולטת גז, אשר מאיץ את תהליך הריקבון במלפפון. כך שרצוי להפריד ביניהם בעת האחסון.

 רצוי לא לקלף אותו: הקליפה עשירה בוויטמינים ומינרלים. מצד שני, במלפפונים שאינם אורגנים, הקליפה עשויה להיות חשופה לכמות גדולה של חומרי ריסוס. 

 ברחבי העולם ישנם זנים רבים של מלפפונים, אך את רובם לא ניתן למצוא בארץ. במהלך עונות השנה משתנים הזנים בשווקים, אך באופן יחסי הם אחידים במראה ובטעם, כך שהצרכן כמעט ולא מבחין ביניהם. מלבד זאת ניתן למצוא בשווקים מלפפונים אורגנים, שהם עשירים יותר בטעמם. עוד נפוצים כיום גם "מלפפוני טעם", שהם מלפפוני בייבי קטנים, שטעמם מרוכז. 

 פאקוס – זהו מלפפון ערבי, שמזכיר בצורתו קישוא, אך למעשה הוא מעין הכלאה בין קישוא למלפפון. הוא בהיר מאוד, מוארך, עבה ובשרני מהמלפפון הרגיל. עונתו של המלפפון הזה קצרה, מתחילת האביב ועד תחילת הקיץ. 

 הכי מקובל לאכול מלפפון חי בתוך סלט, או כשהוא כבוש במלח או בחומץ. 

הסינים מטגנים מלפפון כבר אלפי שנים, במתכון סיני מסורתי חוצים ומרוקנים את תוכן המלפפון. אחר כך פורסים לרצועות אלכסוניות ארוכות, ומקפיצים בשמן לוהט עם שום, פלפל חריף, חומץ, סויה וסוכר. ההקפצה הזאת צריכה להיות מהירה, כדי לא לבשל את המלפפון יתר על המידה. מטפטפים מעט שמן שומשום, ומגישים מייד.